נסטור, בנג'מין, אהרון ורפיקי הם סטודנטים לכלכלה ברפובליקה המרכז אפריקאית. מול חלומותיהם על עתיד משופר, להם ולארצם, ניצבים מנגנונים מסואבים, מרצים מושחתים ומסורות משפחתיות נוקשות. הארבעה מוצאים כוח, עצה והרבה הומור בחברות העמוקה ביניהם.
בבלפסט, שבה הדי האלימות הקשה עדיין לא נעלמו, מנהל בית ספר יסודי קתולי מלמד את הבנים חשיבה פילוסופית. השיעורים שלו מצחיקים, השאלות מאתגרות ומחייבות אמפתיה, ולכל אחד מהילדים יש משנה פילוסופית חדשנית משל עצמו.
אווה, סשה, קוליה וחבריהם מתנהלים על הגבול השברירי שבין משחקי הילדוּת, החלומות והפנטזיות, לבין החיים במזרח אוקראינה מוכת המלחמות. סרט כובש לב על בית אומנה, מקלט זמני לילדים שהמציאות סדקה ופוררה את משפחותיהם.
התלמיד החדש בתיכון היוקרתי בגלאזגו נראה מוזר, אבל היה לו סיפור רקע מקסים ואט אט הוא כבש לבבות. הבמאי ג'ונו מקלאוד משחזר באנימציה וראיונות (אלן קמינג מגלם את התלמיד, המעדיף להסתתר) את הסיפור הלא ייאמן שהתרחש בכיתתו.
הלימודים בבית הספר פתחו לה חלון אל העולם הגדול, אבל בקהילה המסוגרת שבה היא חיה, בהרים המכוסים ערפל בצפון וייטנאם, עדיין מקובל לחטוף ולהשיא ילדות. די בת ה-12 נאלצת להתמודד עם הפער בין המסורת לחלומותיה.
מסע החזרה של מעיין, במאי הסרט, למקום בו גדל ואותו הוא עזב – נווה שלום, היישוב היחידי בעולם בו חיים מבחירה ישראלים ופלסטינים. בין החלום ושברו, בין תקווה וייאוש, עולה השאלה: האם בכלל יש סיכוי לחיים משותפים?
מכתביה של L לאהוב שנטש אותה חושפים את הסדקים העמוקים בחברה ההודית, שמעליהם מנסים סטודנטים צעירים לדלג, בדרך לעתיד חופשי ומשוחרר יותר. שילוב טקסטים וקטעי קולנוע אותנטיים ומבוימים מעניק לסיפור גוון הזוי, חלומי ואפילו מכושף.
כשבתה פנלופ אובחנה כאוטיסטית, קלייר דויון יצאה למלחמה. היא קיוותה להציל (או לפחות לתקן) את בתה. חמושה במצלמה, היא תיעדה 18 שנים מהדרך הסבוכה והפתלתלה שהובילה אותה לקבלה והשלמה עם בתה, ועם מי שהיא עצמה לצדה.
כלי נגישות