דוקאביב 2023 - הזוכים

כשאין אף מקום שמשרה תחושת ביטחון, לעתים המוצא האחרון הוא המדבר.
במסע קולנועי זה, עולות וצפות בפנינו מערכות היחסים השבריריות והדרמטיות סביב נער אבוד אחד, המחפש מקום שניתן לקרוא לו בית. ברקע נופי המדבר מאפשר הסרט להתבונן בשינויים הרגשיים העדינים המתרחשים אל מול המצלמה.

הסרט חושף מציאות הרסנית ושוברת לב של ילדות והתבגרות ברוסיה העכשווית. מניפסטו, אשר בוחן ומצדיק את שמו בו זמנית, חושב מחדש על מרכיבי העשייה הקולנועית על ידי ניכוס מחדש ושזירה של סרטוני יוטיוב וטיקטוק וחיבורם לכדי תיעוד אפל הנעשה במיקור המונים. הוא מעניק קול לדור אשר מושתק בכוח על ידי השלטונות ומעלה אל פני השטח את הזרמים התת-קרקעיים של אלימות מדינתית. כמניפסט של התנגדות ומאבק הוא מדגים כיצד סמארטפונים יכולים להפוך לנשק פוליטי ולהעניק כוח דמוקרטי לילדים החיים במדינה טוטליטרית. כצוות שיפוט בפסטיבל קולנוע המתרחש בישראל על רקע מציאות עכשווית מפחידה, אנו רוצים להביע את תמיכתנו בעשייה קולנועית אמיצה אשר מרימה את קולה נגד שלטון עריצות, ורואים בסרט זה תמרור אזהרה מפני עתיד אפשרי העלול להתרחש בקרוב.

הסרט מתאר מציאות מחתרתית ונסתרת הנמצאת בליבה של חברה בה צעירים אינם יכולים לדמיין אפשרות של מחר. Anhell69 לא רק עוסק במחיר הטרגי של חופש מיני בקולומביה, אלא גם מייצג דור בלתי נראה וחסר תקווה אשר מוצא את מותו במציאות היומיומית. סרטו של תיאו מונטויה הוא סרט היברידי עשיר מבחינה אסתטית אשר מוקיר את זכרם של חברים שהלכו לעולמם, ובצער חושני חוגג את יופיין של דמויותיו בדרכן אל עבר המוות הבלתי נמנע.

''נתניזם'' מביא את סיפורו של נתן הילו, אמן אאוטסיידר, שבמשך 70 שנים יצר גוף עבודה מאסיבי מזיכרונותיו מהימים בהם שירת כחייל אמריקאי צעיר, בבית המשפט הבינלאומי שהוקם בנירנברג, בו יחידתו הוצבה לשמור על 24 בכירי הפושעים הנאצים, שנשפטו בידי בעלות הברית לאחר ניצחונן במלחמת העולם השנייה.
סרטו של גולוד חוקר את העדות ואת היצירה האמנותית של נתן הילו - רישומים, ציורים וטקסטים, ומדגיש את העובדה שייצוג ויזואלי אמנותי הוא צורה של עדות, בדומה לעדויות כתובות או מדוברות. בסרט נעשה מאמץ גדול לאשש את עדותו של הילו, ובכך מודגשות שאלות מורכבות על האופן בו יש להשתמש בעדויות, על אופיו של הזיכרון האנושי, וכיצד אלו אינם בהכרח תיעוד עובדתי, אלא מאפשרים תובנות עמוקות על השפעת האירועים על התפיסה והחוויה האנושית. בשפה קולנועית מדויקת ועשירה מצליח גולוד לעורר בצופה קשת רחבה של רגשות כלפי האמן האאוטסיידר, להחיות את היצירות שלו, ובמיוחד להעלות למודעות את המורכבות של תיעוד, אמנות ועדות, אודות הטראומה הכלל-אנושית שהייתה השואה.

דיוקן ייחודי ועוצמתי של אם ובנה, החיים על אי מרוחק המתמודדים עם בידוד וקשיים נפשיים. זהו סיפור עמוק על משאבי נפש האדם ליצור ביטוי והתעלות בתנאים שלא יאומנו. הסרט עצמו לוכד במצלמה את נשמת הדמות הראשית שלו על ידי צילום ופסקול מרובד ופואטי. הסרט מעורר בנו השראה לחשוב מחדש על הקשר שלנו לטבע, על מה שאנו מחשיבים כנורמלי ועל עוצמתה של היצירה ככוח מרפא.

הסרט בעל נקודת מבט ייחודית שמתחיל כסרט טבע שבו הבמאית, סטודנטית לקולנוע, נשכרת למשימה שבה היא צריכה לערוך צילומים של דובי בר בטבע שצולם על ידי גבר מבוגר; מאוחר יותר הסרט משנה כיוון כשהיא מוצאת צילומים של נשים שלא מודעות לכך שמצלמים אותן, ברחובות. הסרט בוחן סוגיות של מבט גברי בצורה מאוד יצירתית ועוצמתית ומציע הקבלה בין האופן שבו אנו רואים את הטבע, לבין האופן שבו נשים נתפסות, לרוב כמושא המבט הגברי. הבמאית לא מפחדת לשנות לחלוטין את נושא הסרט כשהיא נתקלת במפתיע בחומרים החדשים, מה שנותן לנו הצצה לתחושה המורכבת של להיות אישה בעולם של היום.

דרך נקודת מבט מדויקת וחזקה מצליחות הבמאיות להתבונן במציאות ממרחק אמנותי תוך נוכחות מלאה בה, ויוצרות ייצוג אינטימי ומורכב של האהבה הבלתי מותנית בין הדמויות.

בצורה רכה, עדינה ומכילה במיוחד הסרט לוקח אותנו למסע אינטימי ומשכנע אל נשמתה של אישה שמסרבת להיות מוגדרת על פי מצבה הפיזי.

באמצעות גישה רגישה ומחויבת הסרט פותח את ליבנו לאישה מעוררת השראה שמסרבת להיות קורבן. יוצר הסרט מלווה וחושף בפנינו את העליות והמורדות של לירון, אם חד-הורית לשלוש, ומראה כמה קשה להתנתק מהעבר שממשיך לרדוף אותך.

דרך מבט רגיש של המצלמה, מתעד הסרט סיפור קורע לב של חברות והתבגרות. מעקב צמוד אחר הדמויות לאורך פרק זמן משמעותי, מאפשר לנו להתעמק בהווה, כמו גם להרגיש את הזמן החולף.

העריכה של הסרט מבוססת כמעט לחלוטין על צילומי ארכיון, ומייצרת נרטיב סוחף ורגשי. הקצב והקומפוזיציה של הסרט מאפשרים לנו להתקרב לטרגדיה של הדמות וגם לצלול לתוך סצנת הסקייט הישראלית.

סרט מרהיב ומרגש על חבורת רקדנים בשכונה קשת יום בקולומביה אשר מתמסרים לריקוד תוך חזרות ללא לאות ברחובות השכונה, למרות קשיים אישיים ומהמורות רבות, לקראת הפסטיבל השנתי. הגיבורים כובשים, חושפים את סודותיהם הכמוסים, ובסופו של דבר פורצים בריקוד שמביא לזכייה הגדולה בפסטיבל.

אביו של הבמאי המתועד בערוב ימיו הוא דמות מרתקת עם סיפור חיים ייחודי שמסופר למרות הקושי ברגישות רבה ובטון קומי תוך חשיפת מערכת היחסים בן אב לבנו. סיפור על החיים.

סרט המספר סיפור משפחתי מורכב בתקופת השואה מזווית שונה וייחודית ומגלה סודות מהעבר.
דמות ראשית כריזמטית ומרגשת ומלאת הומור והתמודדות של דור ראשון מול הדור השני, דרך דמויות כנות ומרגשות.

דמות האב ההולכת ומיטשטשת בפני הבן מוציאה אותו להיכרות עם אביו שנפטר בהיותו בן 10, בפורים. היום, כשהבן בגיל שאביו נפטר, הוא משחזר יומו האחרון של האב, ונוגע באמת שלו עצמו. סרט רגיש, קולנועי ומפתיע.

הסרט מפגין יכולת לספר סיפור אינטימי וכואב בתוך קהילת העובדים התאילנדים. הגיבור שהיגר לכאן לפני שנים רבות איבד את הקשר אל ביתו הקודם ובקרוב, עם סיום ויזת העבודה כאן, יאבד גם את הבית הנוכחי.
לתחושתנו, הבמאית, עם עין מצלמת מיוחדת, תצליח להביא את הדרמה המיוחדת הזו ולהפוך אותה לסרט מיוחד על הקשר בין זהות למקום.