דב יודקובסקי, שחינך דורות של עיתונאים לדייק בדיווח, לפעול בנחישות ובהגינות, ללא משוא פנים ומתוך כבוד לקוראים, חתר לאורך כל הדרך ליצירת תקשורת המשפיעה על סדר היום הציבורי בחברה הדמוקרטית.
עקרונות וערכים אלה הולמים את חזונו של פסטיבל דוקאביב ובאים לידי ביטוי בסרטים המוקרנים בו.
המועמדים לפרס על שמו של דב יודקובסקי מתחרים בתחרות הישראלית, שהיא הגדולה ביותר בארץ לקולנוע דוקומנטרי.
דב יודקובסקי היה נער בן 16 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא ברח מהנאצים, נעצר והובל ברכבת לאושוויץ, השתתף בצעדת המוות ושרד את זוועות השואה. הוא עלה לישראל בגיל 22, ובחלומותיו הפרועים ביותר לא יכול היה לדמיין שיהפוך להיות לאיש התקשורת החשוב והמשפיע במדינה.
סיפור חייו של דב יודקובסקי עשוי מהחומר של אגדות הוליוודיות, כשהמציאות בו עולה על כל דמיון. שורד השואה מאושוויץ רקח את נוסחת הקסם שהפכה את "ידיעות אחרונות" לעיתון של המדינה.
הוא לא רק שבר שיאים של תפוצה, השפעה והצלחה כלכלית, אלא גם העמיד דורות של עיתונאים מצטיינים. הוא לימד אותם להקפיד על שפה בהירה ומשפטים קצרים, להימנע מסופרלטיבים ובומבסטיות, לחשוף עוולות ושחיתויות, אבל בה בעת לזכור תמיד ש"גם לגנב יש ילדים".
יודקובסקי שילב בין עיתונות חוקרת לאחריות והגינות, בין קביעת סדר יום לפלורליזם מחשבתי, בין מורכבות לקלילות, בין אמינות לאיזון, בין סקרנות לאנושיות. הוא פיצח את קוד הישראליות וברא את מדורת השבט. "ידיעות אחרונות" בהנהגתו הצליח לפנות גם למקבלי ההחלטות וגם לקוראים הפשוטים, גם לרמטכ"ל וגם לנהג של הרמטכ"ל.
הוא חתר למכנה משותף רחב, אבל לא על ידי הורדתה של הרמה, אלא באמצעות העלאתה:
– בשנת 1990 הקים את בית הספר לעיתונות "כותרת" והנחיל את מורשתו לדור העתיד של עיתונאי ישראל
– בשנת 2000 זכה בפרס סוקולוב
– בשנת 2002 זכה בפרס ישראל לתקשורת
– בשנת 2010 הלך לעולמו
– בשנת 2016 נפרשה מניפת חייו בערוץ "יס דוקו" בסרט הדוקומנטרי "העורך",
שביים גלעד טוקטלי