נולד בריו דה ז'ניירו, ברזיל, למשפחה שמוצאה משושלת חסידים, שהתבססה בצפת. בגיל צעיר החל להתעניין ולעסוק בציור, ובשנות החמישים נסע ללמוד ציור בפריז. בעת שהותו בצרפת, נטש את הציור לטובת העיסוק בקולנוע. שימש כאסיסטנט של אנרי לנגלואה, מנהל הסינמטק הצרפתי, ועבד כעורך עם הדוקומנטריסט ז'וריס איוונס. ב-1957 ביים את סרטו הראשון, הסרט הקצר "דודה צ'יינה הזקנה", שהתבסס על ציורים של ילדה, שפגש במרתף ביתו.
בשנת 1958 עלה לישראל עם אישתו מירה והתיישב בקיבוץ ברור חיל. ב-1961 עזב את הקיבוץ והתיישב בתל אביב. בישראל החל לביים סרטי הסברה תיעודיים מוזמנים, התוצרת הקולנועית הדומיננטית של התקופה, ובמסגרת זו פיתח סגנון פיוטי אישי. ב-1963 יצר את הסרט התיעודי הקצר "בירושלים", שהפך לאבן דרך של קולנוע אמנותי ישראלי, כאשר חרג מהסגנון המוכתב לו על-ידי הגופים המזמינים, לטובת יצירה חופשית וייחודית.
בשנת 1973, לאחר שהתקשה לקבל הזמנות לעשיית סרטים, החל ליצור את "יומן", יצירה אישית מונומנטלית, שנוצרה בעזרת ציוד בסיסי ותקציב מצומצם, והניחה יסודות לעשייה תיעודית אישית בישראל. העבודה על הסרט, שחולק ל-6 פרקים, נמשכה כעשור. בעת יציאתו, הוא זכה להכרה כיצירה מכוננת בתולדות הקולנוע הישראלי. ב-1998 החל פרלוב לביים סרט המשך ל"יומן", תחת השם "יומן מעודכן", שהושלם ושודר בטלוויזיה ב-2001. מעבר לעשייתו התיעודית, יצר פרלוב שני סרטים עלילתיים – "הגלולה" (1967-1972) ו"42:6" (1969).
ב-1973 הצטרף פרלוב כמורה לחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב והפך בו לאחד המורים הבולטים והמשפיעים. פרלוב לימד בו עד למותו בשנת 2003.