זוכי פסטיבל דוקאביב 2021

לילות קיץ היא יצירת קולנוע נוגעת, מעוררת מחשבה ומרגשת המייצרת קפסולת מרחב וזמן אינטימית ומפגש בין אב לבנו אל מול הכאב והעונג בחיים ובפרט בילדות. בעזרת שפה קולנועית ואסתטיקה אומנותית ייחודיות חושף בפנינו היוצר אוהד מילשטיין את עולמו המופלא של בנו הקטן עלוה, השואל שאלות כנות שתמיד ולעד נשאלות. 'לילות קיץ' היא יצירת אומנות המציבה רף חדש ומאתגר כיצד ליצור ולספר סיפור דוקומנטרי.

כל העצים נושבים ברוח הוא פרויקט רחב יריעה ועם זאת אינטימי ומעורר השראה הפותח בפנינו צוהר נדיר ונדיב לעולמו המטלטל וחסר המנוחה של אורן לוי, לשאלת זהותו ומקומו בעולם הנחרטת בליבנו. ביד אמן בוטחת, קשובה, סבלנית ומלאת אהבה מוביל אותנו הבמאי אל תוככי נפשו של אורן, חייו, הוריו ומשפחותיו בקצוות שונים בעולם. היוצר תומר הימן מרכיב את כל זה ברגישות ושפה ויזואלית מעודנת המחברת בין הצילום המקצועי ומצלמתו של אורן לכדי שירה חזקה אחת.

סרט עוצמתי זה מזמין את הצופים אל מסעו של הגיבור כדי למצוא ולקבל זהות והערכה עצמית במקום בו נשמעת תמיד מנטרה חוזרת ונשנית של שנאה עצמית. הבמאי מאמץ גישה אינטימית ורגישה ומצליח לחשוף שיטות פסיכולוגיות אלימות שאינן מקצועיות ואינן מוסריות במהלך חשיפת סיפורו של הגיבור. על הדרך בה הבמאי מספר סיפור אנושי המציג נושא חשוב ביותר ורלבנטי החלטנו להעניק את הפרס לבמאי הסרט הטיפול צבי לנזמן.

שיר ניומן לוקחת אותנו למסע רגשי טעון בו היא חושפת טראומות מן העבר של שתי הסבתות שלה. מסע זה מעודד אותה להתעמת עם העבר הטראומטי שלה עצמה. היא מספרת את הסיפור ברגישות רבה ובשקט ובאיפוק מאזנת בין השברים האינטימיים של חייה. הסגנון שלה מושך ומהפנט, מעורר רגשות וחמלה רבה ומעיד על עוצמת אישיותה. אנו סקרנים לראות את הסרט הבא שלה.

שילוב חכם של צילום מקצועי וחובבני מאפשר לנו בדרך מיוחדת להרגיש רגשות משתי נקודות מבט שונות, הן של גיבור הסרט והן של העולם החיצוני שמסביבו. שתי נקודות המבט מאפשרות לצופים להבין טוב יותר את היחסים במשפחתו וגם את עולמו הפנימי של גיבור הסרט.

ויראלי הוא פרוייקט רחב יריעה וחובק עולם בתקופה בה חיינו כולנו דרך אמצעים טכנולגיים וחלונות דיגיטליים. הסרט מצליח בעזרת עריכה יוצאת דופן של סרטוני רשת להביא קול חדש ומסקרן של דור שלם של צעירים וצעירות השואל שאלה על השימוש באמצעים אלה כדי לחיות את החיים האמיתיים בתקופת מגפת הקורונה.

בזכות תחקיר מעמיק ביותר ונבירה יסודית ושקדנית באלפי מסמכים שנכתבו ביומנו של יוסף ויץ וחשיפת סרטים ותצלומים שחלקם טרם נראה עד היום, מצליחה היוצרת להביא למסך סיפור דרמטי המגלה לצופים פרטים חדשים ועובדות מפתיעות על תולדות הסכסוך הבלתי נגמר בין הישראלים לפלסטינים

הסרט הזה השאיר אותנו פשוט ללא מילים. לא רחוק מדי מאיפה שאנחנו עומדים עכשיו - באזור שעדיין נשלט בחלקו על ידי דאעש - בלב תהום של סבל אנושי בלתי נתפס, ישנה קבוצה של אנשים יוצאי דופן שנלחמת חזרה. צוות השופטים נדהם מגילויים בלתי נשכחים של אומץ, של נשים שעברו גיהנום עלי אדמות אך סירבו להמשיך להיות קורבנות. האקט ההרואי שלהן, בעודן מסכנות את חייהן, זורח כמו מגדלור של תקווה, לא רק על הקהילה שלהן אלא על הרוח האנושית כולה. בעבור התיעוד האמיץ והנדיר של הנושא הבוער הזה, שרוב ערוצי החדשות כבר נטשו, ובעבור היכולת שלו לבנות במיומנות סיפור כל כך חזק ועם זאת מלא ברגעים יפים של רסיסי חיים פשוטים, חבר השופטים בוחר להעניק לסרט סבאייה את פרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.

חבר השופטים החליט להעניק ציון לשבח לסרט שמאתגר את התפיסה שלנו על דמוקרטיה תוך מבט מהפנט אל פוסט-קולוניאליזם באפריקה. דרך גישה וקרבה נדירות ותוך שימוש במבע קולנועי מתבונן ומיוחד, יוצרי הסרט בונים במיומנות סיפור על מסע בחירות מורט עצבים בזימבבואה. גיבורי הסרט הם פוליטיקאים צעירים ואמיצים שבוחרים באי-אלימות ובשקיפות כדי להילחם ברודנות של הדור הקודם ולהציע תקווה לאזרחי זימבבואה. הסרט מראה לנו מה מונח על הכף באפריקה של עידן הפוסט-קולוניאליזם במאבק הדחוף ליצור מערכות שלטון הוגנות וצודקות.

יוצרי הסרט מציגים מציאות שמעניקה השראה וגורמת לנו להרהר בסדרי העדיפויות שלנו, במערכות בהן אנו חיים, ובמחיר שאנו מוכנים לשלם כדי לשנותן. הצופים נלקחים למסע המציג את הדמוקרטיה כתופעה שברירית אך מתמשכת. כתוצאה ממבנה הסרט, הגיבורים ותיאור הכוח הקולקטיבי, יש בכוחו של הסרט להדהד ברחובות ערים ברחבי העולם. פרס מעבר למסך מוענק לסרט לרחובות.

הסרט מטפל ברגישות ובאינטימיות בתהליך ריפוי אישי, והמצלמה חושפת מסע חזרה לחיים. דרך הדמות המרכזית, ילד צעיר, עוד לא בן חמש, אנו לומדים את משמעות המושג חוסן. ציון לשבח בתחרות מעבר למסך מוענק לסרט ילדותו של עימאד.

דרך רשת רחבה של פרספקטיבות, מבוססת תחקיר מעמיק, סרט זה לוקח אותנו למסע מהפנט אודות הדיבור האנושי וכיצד הקול והשפה יכולים לשמש נגדנו. במאי הסרט מצליחים לייצר שפה קולנועית חדשה ומרובדת החושפת בפנינו נקודת מבט מקורית על סוגיה פוליטית ורלוונטית מאין כמותה. פרס החזון האמנותי בתחרות עומק שדה מוענק לסרט בגרון.

מה שמתחיל מפרובוקציה פשוטה מתגלה כדיוקן אנושי מורכב אודות סוגיית הזר בחברה העכשווית של ימינו. בזכות מתודולוגיה בלתי מתפשרת, הומור רדוף ונוכחותו הנפקדת של היוצר - סרט זה, שמתחיל בפרברי הולנד, מצליח להגיע אל לב הצופים ונשאר עימם הרבה אחרי סיומו. את הציון לשבח של חבר השופטים בתחרות עומק שדה אנו מעניקים לסרט איש ומצלמה.

טיפול עדין בנושא רגיש הפוסע בין האישי לקולקטיבי. בין המבט ההגמוני האירופי לבין נקודת מבט אינטימית/אישית של ילדה המתווכת את קולו של סבה אשר נושל מאדמתו.
היחס בין הסאונד לתמונה נע באופן פואטי ומפתיע בין דימויי מסך שחור עם שריטות לבנות מרצדות לבין דימויי תעמולה. סרט חכם, רגיש ומעורר מחשבה. לכן מצאנו את הסרט הקשיבו לפעימת הדימויים שלנו ראוי לפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.

סרט המסופר במרחב אגבי ויומיומי אליו מגיעה הבמאית לעימות עם התהום של הטראומה האישית/משפחתית מעברה. הסרט מתחיל בשוטים ארוכים של טקסטורה של מקום פרברי וכפרי ובהדרגה חושפת הבמאית פצע עמוק בעימות בדרך לא שגרתית עם התוקף שלה. סרט אמיץ, חזק וחשוב. לכן מצאנו את הסרט הדוד טיודור ראוי לציון לשבח.

במקום רחוק מכל המוכר, במגרש משחקים הסובב סביב לידה ומוות, מביאה היוצרת את עולמה של ילדה אחת קטנה. דרך התבוננות שקטה ומעט מרוחקת מצליח הסרט לגרום לנו להתאהב בגיבורה שלו ולייצר סביבה קסם כמעט מכושף. גם בהיעדר סיפור במובן הקלאסי שלו, מצליח הסרט לרתק את צופיו וליצור חוויה שנשארת עוד זמן רב לאחר סיום הצפייה, חוויה קולנועית בעלת קול ייחודי עם טביעת אצבע ברורה של היוצרת. לכן מצאנו את הסרט עדר ראוי לפרס הראשון בתחרות.

בעשייה דוקומנטרית עדינה ומתבוננת נותנת לנו במאית הסרט הצצה אל סוף החיים ומשמעותם. האירועים הדוקומנטריים המתרחשים מול המצלמה הם חד-פעמיים ודרמטיים ומעלים את השאלה האם ניתן למות בכבוד ומי הוא האדם שמוכן להקדיש את חייו למשימה הזאת.

דיוקן אינטימי ומריר של שלושה דורות של נשים שחיות יחד בדירה קטנה. סרט על אהבת אם ללא תנאי וההקרבות שאמהות מוכנות להקריב עבור ילדיהן. בגישה אישית וכנה להפליא, יוצרת הסרט מציעה תובנה לגבי היחסים בין הנשים. הסיפור המשפחתי נחשף דרך עדות לרגעי חיי היומיום.

עבודת המצלמה החכמה והמאופקת, הנמנעת מ’‘לרדוף’‘ אחר ההתרחשויות ומשכילה פשוט לתת להן להתקיים בתוך פריימים מדויקים המצליחים ללכוד את האור בצורה כל כך עדינה ופואטית, מעניקה לסרט את הקסם הזה שקורה על המסך ומצליח לחדור ללבם של הצופים. לכן מצאנו את הסרט עדר ראוי לפרס הצילום.

איך נותנים קול למי שאינו יכול לדבר? העריכה בסרט משלבת בין שוטים ארוכים מלאי חמלה לבין קצב פנימי נפלא שמחזיק את הצופה דרוך עד סוף הסרט. ההתעקשות להישאר רוב הסרט על פניהם של מי שנמצאים בסוף חייהם היא אמיצה ומעוררת הערכה. לכן מצאנו את הסרט חמישים כלבים זקנים ראוי לפרס העריכה.

סיפור אנושי יוצא דופן שמסופר בכלים קולנועיים מלאי רגישות. דמות קולנועית שובת לב שסיפורה מובא בדרך ריאליסטית, לא מרחמת אך מלאת חמלה.

סיפור אישי המטפל בתופעה חברתית חשובה שאינה מדוברת מספיק. ליוצרת זכות גישה יוצאת דופן לדמויות, שפותחות בפניה את סגור לבן. הסרט משולב בהסתכלות קולנועית עדינה ורגישה.

סרט עם נוכחות קולנועית יפהפייה המביא סיפור של תרבות נכחדת באמצעות גיבור שובה לב.

סיפור ייחודי הפותח צוהר לעולם לא מוכר ולוקח אותנו למסע אישי מרתק בין עולם הצלילים לעולם הדממה.